תל יודפת- האם נכון לראות במקום כסמל לגבורה יהודית ?

ישנם לא מעט אנשים שרואים במקום ההיסטורי " תל יודפת" כמקום השראה למאבק יהודי, אשר גרם למבוכה לא קטנה לאימפריה הכי גדולה שהייתה בעולם האימפריה הרומאית. אפילו זאב ז'בוטינסקי ראה בסיפור של תל יודפת כסמל להמשכיות המאבק הלאומי יהודי, וגם בהמנון תנועת "בית"ר" ("ביתר הנלכדת, יודפת, מסדה, תרומנה בהוד והדר... למות או לכבוש את ההר יודפת, מסדה בית"ר). בנוסף הוקמה אנדרטה שמנציחה את קורבנות המקום ומציגה אותם כגיבורים אשר גרמו לאימפריה הרומית להטיל מצור על המקום למשך 6 שבועות. התנועה הציונית שחיפשה מקור השראה כלשהו שיוכלו להיאחז בו, ראתה בסיפור של המקום כסמל מאבק על השטח ולהתבסס על המשפט "טוב למות בעד ארצנו" שאמר ז'בוטינסקי. עובדה נוספת שמראה כי המקום הזה נתפס כמקום גבורה הוא שב-2005, בשנת ה"התנתקות", ילדי עוטף עזה נסעו לתל יודפת כדי לראות דוגמא למקום שנלחמו להישאר בו ולא כדי לעזוב אותו.

תל יודפת, עיר יהודית עתיקה שכיום היא חלק מהמועצה האזורית "משגב" שנמצאת בגליל התחתון בין היישוב סח'נין לבין קרית אתא, ושוכנת ליד הר עצמון. ניתן לראות שמדובר בעיר יהודית על פי השרידים במקום, בורות שהיו מקווה, ואפילו בית כנסת עתיק, שמוכיח שאכן מדובר בעיר יהודית. הסיפור של תל יודפת מתרחש בעת המרד הגדול בשנת 67 לספירה, כאשר הרומאים רדפו את היהודים במטרה לדכא כל סיכוי קטן של מרד, אשר בראש האימפריה היה טיטוס אספסיאנוס הקיסר הרומאי. בראש ההנהגה היהודית באותו מקום היה יוסף בן מתתיהו, שבעתיד נקרא טיטוס פלאוויוס יוספוס אשר בסופו של דבר עבר לצד הרומאי.

הרומאים מגיעים לתל יודפת עם כוח עצום של 60 אלף לוחמים ומטילים אימה על כל תושבי תל יודפת שהיו כמה עשרות של לוחמים יהודים, אשר מטילים מצור על העיר כאשר העיר עצמה שוכנת על רכס ומצפונה של העיר זו הדרך היחידה להיכנס, ששם נבנתה חומה. הלוחמים הרומאים מגיעים לתל יודפת ובעצם מקיפים את העיר למשך 47 ימים כאשר הרומאים והיהודים מחכים שאחד הצדדים ישבר. בסופו של דבר אחד היהודים מנסה לברוח ונתפס ובעצם מגלה לרומאים איך ניתן להיכנס, וכך הרומאים מנצלים את המצב, נכנסים לעיר והורגים את כל התושבים, חוץ מילדים ונשים. מנהיג המרד היהודי יוסף בן מתתיהו וחלק מאנשיו בורחים ומתחבאים במערה, ששם הם כורתים ברית התאבדות, מכיוון שראו שאין להם סיכוי מול הצבא הכביר של הרומאים. הם עומדים במעגל והורגים אחד את השני כאשר יוסף בן מתתיהו נשאר האחרון, שבסופו של דבר לא מתאבד, ונכנע לרומאים ומצטרף אליהם, שבעקבות זה תורם בחורבן בית המקדש בירושלים.

ניתן לומר שהנרטיב של העמידה האיתנה של מספר קטן מאוד של עשרות לוחמים יהודים הצליחו לגרום לאימפריה הכי גדולה שהייתה קיימת לחכות במשך 47 ימים, ואכן ניתן להבין כיצד מקום זה מהווה שסמל גבורה, אך לפי דעתי כאשר מסתכלים על הסיומת של הסיפור, כאשר המנהיג של המרד היהודי, שאמור ברגע האמת להראות מעשי גבורה, וללכת עם המטרה שלו עד הסוף המוצלח או המר, בוחר בסופו של דבר בברית התאבדות כאקט של כניעה, ובסופו של דבר אינו עומד במילה שלו, ובנוסף גם בוגד בעם שלו. לכן אני חלוק על אותם אנשים ועל זאב ז'בוטינסקי שרואים בסיפור של תל יודפת כמקור או סמל גבורה להיאחז בו, כי לדעתי בגידה וכניעה איננה דרכו של העם היהודי, גם אם הסיכויים להצלחה הם אפסיים.