מכבי תל אביב כבר לא כן אוטומטי

אחד הזיכרונות הראשונים שלי ממכבי תל אביב בכדורסל, נמצא אי שם בשנות ה-2000 כשהייתי בן 8. זה היה בתקופה בה המותג "מכבי תל אביב" היה בשיאו. כשהשאלה "את מי אתה אוהד בכדורסל" הייתה כמעט שאלה רטורית. זו הייתה תקופת הכוכבים הגדולים כמו נייט האפמן, אריאל מקדונלד (עד היום אני מתגעגע אליו), אנתוני פארקר, טל בורשטיין ועוד רבים וטובים. זו הייתה תקופה שבה אני זוכר שקבוצות היו רועדות מפחד לפני המשחקים מול מכבי תל אביב. בין בישראל או בין במסגרות האירופאיות.

נקודת השיא מהזיכרון הזה, היא לפני גמר ה"סופר-ליג" נגד פנאתינייקוס, והניצחון המטורף של מכבי (עד היום אני זוכר את התוצאה של המשחק 81:67), אני זוכר את המתח באוויר ואת האופטימיים תמיד שאמרו שמכבי בטוח תנצח, והפסימיים שאמרו שאין לנו מה למכור. כשבסופו של דבר מכבי ניצחה זו הייתה הפעם הראשונה מבחינתי שבאמת התחברתי לקבוצה הזו ונהניתי לראות משחקים שלה.

מכבי ההיא הייתה קבוצה, שכל שחקן או מאמן בר-דעת, הרוצה להתקדם ולהגיע לשיאים חדשים, ידע שמכבי היא הכתובת. היום המצב שונה לגמרי... מאמנים ישראלים כבר לא אומרים "כן אוטומטי" למעבר "החלומי", והאמת היא, לאור האירועים האחרונים, אי אפשר להאשים אותם. רק לפני חודש ראינו דוגמה חיה, עם פיטוריו של ארז אדלשטיין (לפי דעתי אחד ממאמני הכדורסל החכמים ביותר, עם ראיית משחק מדהימה. מודה... אני קצת משוחד, בכל זאת אחוות ג'ינג'ים.... ארז התחיל את הקריירה שלו הכי למטה שיש והגיע בזכות עצמו למעמד המכובד של מאמן נבחרת ישראל, פוטר בצורה משפילה ביותר, לאחר 5 משחקים רשמיים. נכון, מכבי ספגו בכל המשחקים הללו יותר מדי נקודות (מעל 85 נקודות); ונכון משחקי פתיחת העונה היו רעים מאוד; ונכון, מכבי תל אבי זה מועדון גדול, אחרי כמה שנים קשות, שלא יכול להרשות לעצמו עוד עונה מאכזבת. רק שבין זה ובין להוריד למאמן את הראש קיים מרחק רב, בטח שמדובר במאמן בסדר גודל כזה. כאשר הוא חתם בקבוצה אני אישית, היו לי קצת פרפרים בבטן משמחה, כי הייתה לי תחושה שהוא הולך להחזיר את הברק שהיה חסר לקבוצה הזו בשנים האחרונות.

הפיטורים של ארז מבחינתי הם הוכחה מדוע מאמנים ישראלים שרוצים היום להצליח לא ממהרים ללכת למכבי, למערכת כפוית טובה, שברגע אחד אומרת לך "יאללה הביתה", וגם כשבשנים האחרונות מכבי לא לוקחת אליפות בכל עונה (פעם זה היה כמעט מובן מאליו), אז מדוע חייבים לעבור את כל המפח נפש הזה?

לדעתי, כדי שהמצב הזה ישתנה, צריך לעשות שינוי רציני בקבוצה. לתת למאמן לאמן; בסוף העונה לתת דין וחשבון על הדברים; שהמאמן יהיה הדמות המקצועית הבלעדית (בלי התערבויות של ניקולה "לכאורה"); שלמאמן תהיה את המילה ואת הגיבוי במקרה ששחקן חושב שהוא מעל הקבוצה (אממ... אממ.. ויימס); וגם שהמאמן יוכל להנחיל את התורה שלו. בזכות זה, בזכות הבאת שחקנים מתאימים, בזכות הנהלה שנותנת לעבוד, יהיה למכבי סיכוי לחזור לימי הזוהר ההם, שמלווים אותי ושגרמו לי לאהוב ולעקוב אחרי הקבוצה.

נ.ב מקווה שלמרות כל זה, העונה תהיה אליפות צהובה.

נ.ב-2 לגבי השחקנים.... בפוסט הבא אולי....